הגיע הזמן שתכירי אותי,
אני מאי אבידור, בת 29, נשואה באושר ואמא מאושרת ומאוהבת לאור בן השנה ו8 חודשים.
האתר והבלוג הוקמו בעקבות כל המסע שעברתי בחיי מהרגע שבו החלטתי להתמקד בלהיות שליחה של נשים הריוניות ואחרי לידה ואני יותר משמחה לשתף אתכן במסע הזה.
ההריון שלי הגיע בקלות, ממש בניסיון הראשון.
הייתי אדישה מבחוץ, אבל הכי מאושרת ומרוגשת בעולם מבפנים. אני יודעת כמה זה לא פשוט היום להביא ילדים ובמילה אחת – התברכתי.
כמו כל הריון, גם לי היו תופעות כמו עייפות כרונית שרק מי שהייתה בהריון יכולה להבין אותי, בחילות פה ושם (לא משהו רציני) ומעבר לזה, כלום. טרימסטר ראשון קליל, מרגש ומשמח שהתקדם מעולה ואין דבר יותר מרגש מלראות גרגיר אפונה במסך שהופך להיות ממש עובר קטן עם ראש, ידיים, רגליים ולב פועם בקצב.
הכל המשיך לפי הספר והתחלתי גם להרגיש יותר טוב, אבל לא כל הנוצץ זהב ולכי תדעי איזו בשורה ינחיתו עלייך..
ואז קיבלתי את הבשורה..
הגענו ליום הסקירה המאוחרת, אחרי שהכל עבר חלק על עכשיו. כל בדיקה חלומית ומדהימה עד עכשיו.. אז מה כבר יכול להשתבש ?
כנראה שיש הרבה דברים שיכולים להשתבש ופגשתי ברופא נוראי עד כדי אנטיפט אפשר לומר שכיבה לי את הביטחון בהריון שלי.
הוא סרק את כל האיברים ואז עשה לנו פרצוף, פרצוף עקום כזה שלא מבשר טובות.
ואז פיצל את המסך ואמר לנו את הדבר הבא בדרך רעה ומדכאת:
"תראו, הכל בסדר ונראה טוב, אבל סרקתי את הכליות ויש כאן רקמת כליה אחת שלא נראית טוב בכלל. אני ממליץ שמכאן תלכו ישר לרופא ותגידו שזה דחוף. זה לא נראה טוב ודורש אבחנה של רופא מומחה לכליות ומעקב אחרי התפתחות הפתולוגיה (כלומר הפגם ההתפתחותי הזה).
הדרך שבה הוא אמר את הדברים, גרמה לי לתחושה רעה. הוא ממש נתן לי תחושה שיש מצב שההריון הזה פשוט אבוד לחלוטין.
כמובן שבהמלצתו הלכנו לרופא כדי לקבל הפניה לאולטרסאונד אצל מומחה כליות ומכאן והלאה התחיל סרט נע ורע.
אל תדאגי, זה לא נגמר כאן..
בעלי ואני התחלנו מסע באגף הייעוץ הגנטי בבלינסון (חייבת לציין שבלינסון במהותו בית חולים מושלם).
באחד מהפעמים, פגשנו את הרופאה הבכירה אחרי שהבנו שיש צורך בבדיקת מי שפיר, החלק הבעייתי הוא שהייתי ממש יומיים לפני התאריך האחרון לביצוע הבדיקה הזו, אז הרופאה הבכירה נכנסה לעניינים וחשבה מה אפשר לעשות כי לא היו תורים זמינים.
כשהיא חזרה לחדר היא הודיעה לנו בצורה רשמית בהחלט:
התפנה מקום לעוד שעה לבדיקת מי שפיר, את מעוניינת ?
כמובן שקפצתי על המציאה ואמרתי שכן, כי זה באמת חשוב ובעיקרון כל מה שקשור לרפואה, מחטים ואני מאוד מסתדרים ולא חששתי מכלום.
נכנסתי לבדיקה אצל רופא מהמם, תקתקן וחדור מטרה ומצד שני גם רגיש. תמיד שאל אם אני בסדר, ראה שאור (קראנו לו 'בוטן' כשם בטן) זז ומאוד התלהב לראות את החיוניות שלו בזמן הבדיקה ובסופו של דבר יצאתי יחסית מהר מהבדיקה הזו. ממש שמחתי. נתתי לעצמי כמובן את המנוחה הנדרשת אחרי מי השפיר, ככה שאין תלונות.
ואם חשבתי שזה נגמר, אז חכי.
התחלנו מעקב רציף לאורך כל ההריון הכולל פגישה אחת לחודש למטרת ביצוע אולטרסאונד שמטרתו לראות שהכליה התקינה מבין השתיים מתפתחת ומתפקדת כראוי ושחלילה אין החמרה, אחרת היינו בבעיה רצינית עם המשך ההריון..
מדי חודש זכינו לראות איך המתוקי שלנו גדל, מתפתח ומקבל צורה של תינוק אמיתי וזה היה מרגש ואפילו די מרגיע לראות שהוא בסדר.
בשבוע 36 היינו באולטרסאונד האחרון שלנו ומכאן והלאה פשוט חיכינו ללידה.
אפשר לומר שזה שלב שבו אני מחפשת רק להעסיק את עצמי כדי להעביר את הזמן ולא להתעכב בלידה עצמה, אחרת הזמן פשוט תקוע ולא זז,
אבל המחשבות צצות, הדאגות עולות והחששות מתחילות לצוף.
כל מה שרציתי זה שיגיע הרגע שאני אחבק את האפרוח הקטן שלי ואגיד לו כמה שאני אוהבת אותו וכמה שאשמור עליו כל חיי שחלילה לא יקרה לו משהו.
את כל מסלול הטירוף הזה שעברתי ואת כל הידע שרכשתי אני אעביר לך כאן!
המשיכו לעקוב אחר העדכונים השוטפים בכל הקשור לתזונה, כושר והשכלה פיננסית
והתחילו לבנות את המסלול להגשמת החזון האישי שלכם!
שנדבר באופן אישי?
זה הזמן לקחת את החיים צעד אחד קדימה ולהפוך אותם
לשפויים יותר, אהובים יותר, מאושרים יותר ובריאים יותר.
אנחנו נעבור את הדרך ביחד!
מלאי את הטופס כאן למטה – ואני אצור איתך קשר בהקדם לשיחה אישית