עולמות פיתוח הגוף בישראל התחילו לתפוס תאוצה בשנתיים האחרונות ובעיקר עולם פיתוח הגוף הטבעי.
אני לא יודעת מי מכם כבר ראה תחרות כזו כקהל או אולי אפילו חלקים באינסטכרם אצל המתחרים, אבל אין ספק שהתחרות הזו מציגה מסע מטורף של המתמודדים. בכל פעם שאני רואה תחרות כזו או חלקים ממנה אני שואלת את עצמי – מה לעזאזל הם עשו בדרך כדי להגיע לתוצאה הזו ??
אז נכון שאני מאמנת כושר, חיה את העולם כבר 8 שנים, מתאמנת ומשמרת את עצמי ואת המתאמנים שלי, אבל בעולמות פיתוח הגוף אין לי מושג,
אז פניתי לאיתמר אדרי שהוא מפתח גוף בעצמו וגם מלווה מפתחי גוף במסע שלהם עד לתחרות, כדי שיסביר לכם ולי קצת על המסע שהמתחרים עוברים כדי להגיע לרמת מוכנות אידיאלית לתחרויות פיתוח גוף טבעי.
הראיון איתו היה סופק מרתק, אז אני ממליצה לקרוא את הכל, ממש ממש הכל.
ספר על עצמך, מה אתה עושה, בן כמה אתה, במה אתה עוסק היום וכמה זמן אתה נמצא בתחום הכושר בכללי ובפיתוח גוף בפרט.
אני בן 24 ממעלה אדומים. אני חושב שתמיד הייתי ספורט- הוליק (מכור לספורט), תמיד אהבתי ספורט ובעיקר משחקי כדור אם זה כדורגל, כדורסל, טניס וכל מה שקשור לזה וככה הגעתי לכל הדבר הזה של אימונים ופיתוח גוף בעקיפין. הייתי משחק כדורסל בתיכון ואני לא בחור גבוה בלשון המעטה. רציתי לפחות להיות פיזי ולהתחזק, משם התחלתי להתאמן ודבר הוביל דבר והאימונים החליפו את הכדורסל בסופו של דבר. זה היה לפני 9 שנים ומשם נכנסתי לכל העניין הזה של אימונים, פיתוח גוף וכו'. לפן התחרותי נכנסתי יחסית לא מזמן, בוותק יחסית מאוחר, זה היה ב2019 שם עשיתי את התחרות הראשונה. התחרתי באיגוד ניסיוני ומשם התחילה כל התשוקה לפן התחרותי.
ומאיפה הרצון להיכנס לתחום הזה ? כי זה תחום שדורש הרבה הקרבה והשקעת זמן, אז מה גרם לך להיות ממוקד בזה ולהשקיע בתחום הזה ?
מהרגע שהתחלתי להתאמן, הדרייב שלי לגדול, להתפתח, להצליח ולהשתפר רק הלך וגדל. באופי שלי אני בנאדם שאוהב את הענפים ולבנות דברים כל הזמן. גם כשהייתי מתאמן, הייתי מתאמן הרבה יותר קשה מהאדם הממוצע. אני מאוד פדנט גם בצורה שאני אוכל וגם בצורה שאני מתאמן כי אני אוהב לפתח את עצמי לרמת שיא בכל מה שקשור לחיים באופן כללי ובשבילי ההקרבה הזו, המעבר מפיתוח גוף רגיל שעושים בחדרי כושר למשהו שהוא תחרותי, בשבילי באופן אישי הוא היה יחסית חלק כי כבר התאמנתי ברמה גבוהה, האינטנסיביות שלי, אורח החיים שלי סבב סביב זה, התשוקה והאהבה \שלי למקצוע הייתה מאז ומתמיד ורק נהייתה גבוהה, אז אני מרגיש שהמעבר הזה לתחום התחרותי היה כמו כפפה ליד.
מה ההכנות שצריך לעשות לפני תחרות וכמה זמן לפני אתה צריך לעשות אותן ? אני מדברת על רגע ההחלטה ומה שקורה אחריה.
קודם כל, את ההחלטה קיבלתי כמה חודשים קודם כדי שיהיה מרווח תנועה, שיהיה אפשר להתקדם להכנה בצורה יותר נינוחה ושנוכל "לשחק" בהכנה הזו. מה שנדרש תלוי באיגוד עצמו, אבל באופן כללי צריך להירשם, לבחור קטגוריה כי הרי עולם פיתוח הגוף הגברי מחולק ל3 קטגוריות: מאנס פיזיק שזה בעצם מדמה את נער החוף המושלם. בקטגוריה זו המתחרים עולים לבמה עם מכנס עד גובה הברך. יש את הקלאסיק פיזיק שזו קטגוריה חדשה שנותנת דגש על פרופורציות גופניות עילאיות והבחורים הגדולים שזה באדי בילדינג, הם אנשים שמתחרים תחרותיים ממש והדגש שם הוא יותר על נפח, רמת חיטוב וכו'. אם עובדים עם מאמן, חשוב ממש לבקש ממנו המלצות לאיזו קטגוריה להירשם. באיגוד הטבעי שנקרא WNBF שזה איגוד שהוא ללא חומרים אסורים צריך לבצע כשבוע לפני התחרות בדיקת פוליגרף שהמטרה שלה לראות שאתה לא מרמה ושלא השתמשת בחומרים אסורים לפחות ב10 השנים האחרונות, לא רימית ולא עשית דברים כאלו ואחרים שבעצם מעידים על כך שאתה לא באמת מתחרה פיתוח גוף טבעי, אלא "משתמש" מה שנקרא. לזוכים בתחרויות האלו עושים בדיקות שתן ממש לפני היציאה מהאולם כדי באמת לוודא שהבנאדם לא השתמש באופן חד משמעי בחומרים אסורים וזה כמובן כל עוד ומתחרים בפיתוח גוף טבעי. ההכנה עצמה נעשית בתהליך מאוד מדורג, כך שהחודש האחרון זה החודש שבאמת יותר קשה מבחינה גופנית ומנטלית. כמות האוכל יורדת, המגוון של האוכל יורד, כל המשחקים של השבועיים האחרונים מבחינת נוזלים ומלחים באים לידי ביטוי, יש המון כעס, עצבים ומלא מתח שממש מתנקזים לחודש הזה.
בוא תספר לי באופן כללי על תהליך שבנאדם עובר מהרגע שהוא מחליט לקחת חלק בתחרות ולהירשם. מה קורה במהלך התקופה הזו עד התחרות מבחינת אימונים ואוכל ? האם יש שלבים לכל התהליך הזה ?
זה מאוד תלוי מה התחרות אליה אנחנו מיועדים. רוב אנשים לוקחים איתם איש מקצוע שיכין אותם בצורה הכי טובה על מנת להגיע בשיא לתחרות. אחרי שנרשמו ובחרנו קטגוריה (בהחלטה עם איש מקצוע), אנחנו מתחילים הכנה של בין 4-5 חודשים עד לתחרות.
בחלק הראשוני זה תהליך חיטוב קלאסי רגיל שכולל ירידה באחוזי שומן כמה שיותר. מבצעים אימונים מתובנתים ולא מפספסים שום דבר. מבחינה תזונתית, לרוב עובדים עם ערכים תזונתיים מאוד מסודרים וכשיש יציאה מהשגרה, אז היא גם כחלק מהתכנית עצמה. למשל, אם אנחנו מדברים על אוכל שאנחנו לא אוכלים בדרך כלל או ימים שאנחנו אוכלים טיפה יותר, הכל כחלק מהתכנית והכל תחת מעקב, חשוב להיות מדוייקים. בואי נגיד שבשלושת החודשים הראשונים, החיטוב הזה הוא חיטוב קלאסי שכל בנאדם ממוצע יכול לעשות, אין משהו שונה בהכרח.
אני אקח אותך לחודש חודשיים האחרונים, שם מה מתחיל מה שנקרא "שלב החפירות", ככה אני קורא לזה. פה הגוף נמצא באחוז שומן נאה. המתחרים כבר יחסית חטובים, אבל צריך להגיע לשייפ ברמה תחרותית, כלומר אחוז שומן נמוך מאוד עד הכי נמוך שאפשר להגיע ולכן יש מניפולציות שאנו עושים. מבחינת אימונים, אנחנו מעלים את האינטנסיביות של אימוני הכוח, הוספת אימוני אירובית מתונה ולעיתים גם פעילות יותר מאומצת. מבחינה תזונתית יש כבר יותר קיצוץ בצריכה הקלורית. בשלב הזה הגוף מסתגל לחלק הזה של הירידה באחוזי שומן ולכן הוא מייצר סוג של אדפטציה ויש סיכוי שאף יתנגד קצת, לכן יש צורך לשחק עם המאזן הקלורי ועם הצורה שבה אנו אוכלים בצורה יותר תדירה.
יש משהו שנקרא ימי פחמימה בינוניים או גבוהים, בשמם היותר מוכר "ימי העמסה" בגלל שהמאגרים שלנו מתרוקנים בצורה יותר מהירה. אנחנו הרבה יותר פעילים ואנחנו על אחוזי שומן מאוד נמוכים, כך שיש צורך במשחק עם הפחמימות וזה נמשך עד החלק האחרון, כלומר שבועיים לפני התחרות. בחלק זה יש לעשות מניפולציות נוספות כדי להגיע לבמה בצורה הכי טובה. אחת מהן נקראת "ריקון". רוב האנשים יצטרכו לרדת לצריכת פחמימה נמוכה מאוד והדבר הזה מייצר גם כן הרבה סטרס על הגוף. כשהפחמימה שלנו נמוכה, אנחנו נהיים אנשים שליליים יותר, עצבניים, לחוצים, חולשה גופנית, רעב ואותי אישית זה פוגש בחולשה.. כל המטרה היא למקסם את רמת החיטוב וגם רמת היובש, כלומר לרוקן את מאגרי הגליקוגן שבגוף ואת הנוזלים שכלואים בין העור לשריר וזה על מנת לתת מראה יבש. במצב כזה אנחנו רואים היפרדות יותר יפה בצורה של הגוף והשריר נראה בצורה נקייה יותר.
אז אני ממשיכה לשאלה הבאה כי כבר דיברת על מה מרגישים ומה לא מרגישים, מעניין אותי לשמוע איך הרגשת בכל תהליך ההכנה מההתחלה עד הסוף מבחינה מנטלית ומבחינה פיזית?
כשמתחילים את ההכנה זה קצת מרגש כי רוב האנשים מגיעים אחרי תקופה של עלייה במשקל, כהכנה לצבירת מסת שריר. כשמתחילים את תהליך ההכנה זה מעין תחושת של "יאללה, שמים את התיק על הגב ויוצאים לדרך", אתה מגיע עם המון דרייב ומנטליות מאוד חזקה ומאוד טובה, מון חיוביות ונכנס לתהליך. ככל שהתהליך עובר הדברים נעשים יותר קשים, רמת הפעילות עולה והדברים האלו מקשים על הגוף. גם מבחינה פיזית אנחנו נהיים יותר עייפים, וגם מבחינה מנטלית זה דורש הרבה תעצומות נפש כדי להגיע לרמה הכי גבוהה. לא לוותר לעצמך גם שאתה עייף וגם שהגוף מרגיש שבור, וצריך להמשיך לעשות את מה שצריך כי צריך לעשות וככל שמתקרבים לקראת התחרות זה נעשה יותר ויותר קשה.
היו לך רגעי משבר? לך ספציפית, בתור מתחרה.
היה לי, אני יכול לספר על שנה שעברה שלפני התחרות נכנסתי לבידוד. הייתי עם חבר שהיה חולה קורונה ונכנסתי לבידוד, הגעתי לרמה כזו שהייתי דקה מלוותר על הכל. לא היה ברור אם אספיק לצאת בזמן. המזל היחידי שיכולתי לצאת ממש ביום של התחרות. ובימי ההכנה, כל החלק הקריטי, כל השבועיים האחרונים עשיתי בבידוד בבית, כל האימונים וההכנות. יצאתי ביום של התחרות לעשות פוליגרף בתל אביב ואחרי זה לפתח תקווה להתחרות. הימים האלה לא היו פשוטים, היה לי מאוד קשה לקבל את זה שיכול להיות שאחרי כל ההכנה והמאמצים אני עדיין לא אצא להתחרות.
לאיזה מקום הגעת אגב?
מקום שלישי.
לפי מה שאני מכירה ויודעת, מי שזכה בבודי בילדינג היה ליאור קוגן אם אתה מכיר. התאמנתי אצלו בעבר. באותה תקופה הוא הגיע ל4 וחצי אחוזי שומן, ואני יודעת שאלו אחוזי שומן מאוד נמוכים. השאלה שלי אם זה מסכן? האם לוקחים סיכון מסויים שאתה מגיע לאחוזי שומן כאלה? והאם החדשים שרק נכנסים לתחרויות כאלה מודעים לדבר הזה?
כן, יש פה רמה של סיכון ולא, אני לא חושב שכל המתחרים מודעים לרמה. באופן אישי כשאני מפעיל מתחרים אני דואג להסביר את זה. אם המתחרה צעיר אני מסביר להורים שלו, אני שם את הדברים על השולחן. כשמדובר בענף שהוא תחרותי וגם אם זה פיתוח גוף, ואני אקח את זה למשל לnba שהם משחקים 82 משחקים בשנה בלי הפלייאוף, זה עומס אדיר על הגוף. כשענף הופך מחובבני לתחרותי יש סיכון גופני. במקרה של פיתוח גוף, כשאנחנו יורדים לאחוזי שומן מאוד נמוכים, המזונות שאנחנו אוכלים הוא משהו כמו 5-6 סוגי אוכל, זה הכל. אז כן, יש סכנה לחוסרים תזונתיים, יש סכנה לירידה הורמונלית . אם אני מדבר על נשים יש סכנה של הפסקה של המחזור, אנחנו מדברים על סכנות של התייבשות, כל מיני סכנות כאלו ואחרות, אך כשעובדים עם איש מקצוע וזה מה שאני ממליץ לכולם, וכמובן שבאמת יודע מניסיון, עדיף עם ניסיון שלו על עצמו, ניסיון רב על איך לנהל סיכונים- הסיכונים האלו מצטמצמים משמעותית ואפשר באמת למתן אותם בצורה נכונה. אבל אני באמת חושב שהחברה הצעירים לא מבינים עד הסוף שיש פה סכנה ושצריך להיות עם יד על הדופק בכל הדבר הזה.
התחלת לדבר על כל מה שקשור במערכת ההורמונלית. מה באמת קורה מבחינה הורמונלית? גם אצל גברים וגם אצל נשים. תרחיב על זה טיפה.
ברמת העיקרון אצלנו, בהורמון הגברי, בהיעדר פחמימה וכמות קלוריות מספקת עם כל הסטרס שעובר על הגוף, לרוב הרמות של ההורמון הגברי טסטוסטרון – צונחות. יורדות משמעותית. גם בגלל שהמוח הוא צרכן עיקרי של גלוקוז , והרבה לא יודעים את זה, ובהיעדר של כמות פחמימות מספקת אתה הופך קצת ל mad man. יש כאלה שיגיבו באימפולסיביות יתר, עצבניים או חסרי שקט ומנוח. יהיו אנשים קצרים, טיפה יותר פסימיים. יש נטייה של ירידה בתפקוד, פחות מרוכזים. גם בגלל שרמות ההורמון יורדות, יש ירידה בחשק המיני, איכות השינה נפגמת, יש הרבה שיתעוררו בלילה והשינה שלהם לא תהיה חלקה או איכותית. יש עוד השפעות לדבר הזה, אבל ברמת העיקרון גם שאתה מגיע לרמת אחוז שומן מאוד נמוך מתחיל להיות לך יותר קר. יש השפעות. מי שמודע להן יודע לקבל אותם, מי שלא מודע ומגיע פעם ראשונה לתחרות ולא ידע שזה מה שקורה, יכול להיבהל, אז כדאי שינחו אותו בהתאם.
מה החזיק אותך שפוי בכל ההכנות האלה? עם כל הקשיים, מה החזיק אותך יציב ומה שנקרא "בלוק"?
להשיג את המטרה. יש מטרה מול העיניים, אני חושבת שברגע שהמטרה מאוד ברורה , הרבה יותר קל לעשות את כל מה שצריך כדי להגיע אליה. כל פעם שאני מרגיש כאבים וחולשה, שבא לי לוותר ושלא באלי עכשיו לקום ולעשות עוד אירובי או עוד אימון ולאכול מלפפונים וחסה במקום לצאת עם חברים- המטרה משאירה אותי מפוקס, נורא ברור לי מה אני עושה ולמה אני עושה את הדברים ולמה כל כך חשוב שאעשה את הדברים כמו שהם כדי להגיע למטרה בצורה הכי טובה שיש.
זה ממש הקרבה כל הדבר הזה. החברים שלך קיבלו את זה? הסביבה קיבלה את זה?
חד משמעית הקרבה. אבל ברוך השם יש לי קהילה שמאוד תומכת במה שאני עושה ומאוד מפרגנת, אם זה קהילה ורשתות חברתיות, או חברים ומשפחה שלי. נתנו לי גב מלא לדבר הזה. לתחרות הראשונה שלי הגיעו בין 20 ל30 חברים ובני משפחה. שזה לא מובן מאליו. בשום סיטואציה לא חשבתי שזה מה שיהיה וברוך השם אני מרגיש שתמיד יש לי גב. אני מודע לזה שלא לכל האנשים יהיה גב לדבר הזה ויהיו הרבה אנשים שיסלדו מזה. וזה בסדר גמור, השאלה היחידה שצריכה להישאל זה למה אתה עושה את זה, האם אתה אוהב את התחום, והאם יש לך את התשוקה לעשות את זה כי בסופו של דבר יהיה אנשים שיאהבו ויתמכו, ויש כאלו שלא, ואפילו ינסו להקטין אותך מהדבר הזה. והשאלה היא אתה מול עצמך. למה אתה עושה את זה. זה הכל.
ואיך העלייה לבמה? איך ההרגשה?
אני יכול להגיד על עצמי שאני בן אדם ביישן, ויש לי פחד במה ווכשעליתי על הבמה, עליתי עם חיוך, שזה הפתיע גם אותי. עליתי עם חיוך כאילו הרגשתי שזה המקום הטבעי שלי, באמת, בלי חשש ופחד. הייתי עם המון כיף ואנרגיות, חוויה מאוד מעצימה. זה דווקא הפתיע אותי, אבל אני ממליץ דווקא לכאלה שיש להם פחד במה וכן רוצים לעשות את זה וזה השיקול היחידי שלהם אם כן או לא, ללכת על זה בגדול.
מה קורה מהרגע שאתה יורד מהבמה? איך אתה חוזר לחיים, מה אתה משנה ? כי מן הסתם הכל צריך להיות הדרגתי. נגיד זכור לי מליאור אחרי התחרות שנה שעברה הלך לדפוק המבורגר עם חבר, וזה נשמע לי קצת אבסורד מלאכול כמעט כלום פתאום לאכול הרבה. מה קורה אחרי זה? מבחינתך לפחות.
גם פה החזרה לשגרה היא מאוד מדורגת. תחשבי שאחרי התחרות הגוף קצת נקרא לזה במילים יפות, "מכוסח". גם מבחינה הורמונלית וגם מבחינת סטרס, כל הגוף כבר כואב. אמנם פוזינג על הבמה זה נראה קל, זה לא פשוט בכלל. במיוחד במצב הגופני הזה ולכן אנחנו צריכים להחזיר את הגוף בהדרגה, זה כן חשוב שאחרי התחרות נלך לאכול משהו טעים, משהו שחיכינו לו הרבה זמן. חשוב שנעשה את זה בצורה מתונה, הגוף לא רגיל לא למקורות מזון מסוימים ולא לכמויות כאלה, הוא לא מקבל את זה בחודש חודשיים האחרונים של לפניי ההכנה ולכן חשוב לעשות את זה בצורה מתונה ולעבוד עם תוכנית, זה אפילו כבר לא עניין של רעב, זה הולך לכיוון של כשל מנטלי נקרא לזה.
יש נטייה למתחרים להיכנס לבולמוס אחרי התחרות, חוויתי על עצמי את זה. זה מרגיש נורא. זה כיף שאתה אוכל, וברגע שאתה מסיים לאכול זה מרגיש נורא כי הגוף לא רגיל לזה, הוא לא רגיל לכמויות ולא למזון הזה, והוא מגיב בהתאם. סופח נוזלים, הבטן כואבת, זה לא כיף אז אנחנו מוצאים את דרך האמצע. כן לאכול דברים שאנחנו אוהבים וכן לאכול דברים שאנחנו זקוקים להם, ואיכשהו לשלב את זה ולעלות את הצריכה שלנו בהדרגה כדי להישאר שפויים וגם כדי לא לעשות נזק.
מבחינת אימונים – בגלל שהגוף לא מאוזן הורמונלית וגם האיזון של כל המתאמנים עם המינרלים וכל הנוזלים שבגוף, מומלץ לקחת, אני ממליץ באופן אישי למתחרים שלי לקחת חופש מאימונים למשך שבוע, גם מבחינה מנטלית ואז אנחנו חוזרים בהדרגה. אם מדברים על מתאמנים בחדר כושר אז להתחיל בפול באדי מאוד עדין במרחק יחסית רחוק מכשל עם נפח עבודה יחסית נמוך ומשם אנחנו מתקדמים בהדרגה. השרירים הם לא אלסטיים בוא נקרא לזה אחרי התחרות בגלל כל המחסור במינרלים וזה עשוי לגרום פציעות שחבל על הזמן, למרות שאחרי התחרות בדרך כלל יש המון כוח בגלל כמות האוכל שאנחנו מקבלים, אבל לא בכדי שתתאמן חזק אלא בצורה מדורגת עם תוכנית, עם בן אדם מקצועי שיודע לעשות את זה.
ומשם – על דרך המלך. בהדרגה. גם האוכל גם אימונים עד חזרה לשגרה. הדבר הכי חשוב שאני ממליץ עליו, דיברתי עליו גם בסטורי, זה לעשות בדיקות דם מקיפות, תפקודי הכבד, תפקוד הורמונלי, כדי לראות שהכל תקין. לראות שבוע שבועיים אחר התחרות שלא נגרם נזק לגוף ולראות שהכל בסדר.
אתה מכיר מישהו שהיה לו נזק כזה או אחר, אחריי תחרות?
לרוב הגוף חוזר להורמוסטזיס אחרי התחרות, במידה ואנחנו עושים את הדברים נכון. יש בנות שהפסיק להן המחזור באיזשהו שלב בהכנה, לרוב מיד מטפלים בדבר הזה ועושים את השינויים הנדרשים. אני באופן אישי לא מכיר מישהו שנגרם לו נזק רציני\ בלתי הפיך אחרי תחרות, אני חושב זה בגלל עניין המודעות שכל העסק הזה יכול לייצר. רוב המאמנים שמכינים תחרות עובדים עם תוכנית עבודה מאוד ברורה וקווים אדומים מאוד ברורים.
כל התחרות הזו משנה מימדים, וכשאתה מסיים את התחרות אתה חוזר לאכול רגיל.
פתאום אחוזי השומן עולים וחוזרים חזרה לנורמל, ומבחינה מנטלית נורא קשה לראות את זה. אתה מסתכל במראה ובא לך לחזור לשייפ הקודם. איך מתמודדים עם דבר כזה? אתה חווית את זה? אתה מכיר מישהו שחווה את זה?
חוויתי את זה. אני כמעט בטוח שכל המתחרים שעשו תחרות אחת לפחות, חוו את זה ברמה כזו או אחרת. כי כשאתה מגיע לאחוז שומן כזה מטורף, אתה מרגיש בשיא של החיים שלך, אתה נראה מדהים. רואים הכל משורטט, פסים בכל מקום. אבל במיינדסט זה מאוד קשה כביכול להרגיש שאתה חוזר אחורה, שאני לא בשיא שלי. שוב, גם פה, זה ללמוד את האיזון. זה בעיקר עבודה מנטלית, פנימית. זה להבין את המטרה, ללמוד לשחרר טיפה אחרי שהגעתי לשיא , להבין שחס וחלילה אני לא הולך מפה מחר ואני תמיד אוכל לחזור לדבר הזה במידת הצורך, ולהבין מה על הפרק עכשיו. לא לנסות להיות תקוע בעבר, יום חמישי הייתה תחרות אז אני עדיין בראש של התחרות, ואני עדיין חייב להישאר בשיא – לא! נגמר השיא. הלאה, מה אנחנו עושים עכשיו? מה כדאי שנעשה עכשיו? מה חשוב שניתן לגוף עכשיו? מה המטרה הבאה שלנו? וכשמבינים את זה בצורה יותר ברורה, הרבה יותר קל לשחרר את העניין של 'אני חייב להישאר בשיא שלי' ובאמת לשאוף לשיפור גם אם הוא גורר השלכות של כן, אני לא אהיה הכי חטוב שיש, ואני לא אראה כמו בתחרות בדיוק בכל יום בשנה אבל אני עושה את זה מסיבה מסוימת כי אני רוצה להתקדם. אז כן, זו עבודה, זה לא קורה על הפעם הראשונה לרוב, וזה תהליך של השלמה.
לסיום, אני אגיד שזה מעניין בטירוף ומבחינתי אני יכולה לדבר איתך על זה שעות.
שאלה אחרונה, מה יש לך להגיד למי שמתכנן לעלות על הבמות בפעם הראשונה? מה יש לך להגיד מהצד שלך בתור מאמן ומתחרה?
יש לי כמה דברים. קודם כל, למי שבאמת החליט שזו התשוקה שלו וזה מה שהוא רוצה וחייב לעשות, ברכות! זה הולך להיות חוויה בונה, גם מנטלית. זה כמו לאחד כמה מסעות כומתה יחד. גם מבחינה מנטלית וגם פיזית, ככה אני רואה את זה. אני חושב שכל החוויה של להגיע בדרך לבמה, והעלייה לבמה ואתה עולה וכל המשפחה והחברים שם וההרגשה הזו של ההישג שלא משנה איזה מקום זכית, ההרגשה של עברתי את כל הדברים האלה והתלאות האלה ועדיין עמדתי בזה והצלחתי, זה משהו מאוד בונה. אני חושב שההחלטה הראשונית היא זו שצריכה להישקל בכובד ראש, כי בסופו של דבר השאלה שצריכה להישאל כל הזמן זה למה אני עושה את הדברים האלה? האם יש לי באמת תשוקה לדבר הזה? האם אני באמת רוצה את זה, או שאני עושה את זה כדי להוכיח משהו למישהו? או שאני עושה את זה על הדרך? זו החלטה שצריכה להישקל יותר בכובד ראש. שזה מגיע מהמקום הנקי. אני חושב שזו חוויה מאוד בונה בהרבה רבדים.
לא עבר לך בראש להפסיק עם זה, ולא להיכנס לזה יותר? כן להמשיך להדריך ולאמן, אבל להתחרות בעצמך שוב ..
אני אגיד לך מה, בהתחלה שרציתי להתחרות אמרתי "one and done" – עושים תחרות אחת, סיימנו, חוויה ועניינים. כשאתה עושה תחרות אחת ואתה יורד מהבמה ואתה רואה את הפוטנציאל ולאן אתה יכול להגיע, הרצון רק גובר. זה ממכר. ממכר מאוד. ההתקדמות, הרצון להשתפר, להגיע למקום יותר טוב בכל פעם, אני לא רואה את עצמי מפסיק. אני שואף הכי גבוה, כמו שאני שואף שהמתאמנים שלי יגיעו הכי גבוה, אני שואף גם על עצמי להגיע לרמה הכי גבוהה. אני רואה את זה רק מתפתח ולוו דווקא הולך אחורה.
איזה יופי זה. יש לך מה להוסיף? שאתה רוצה להגיד ולא אמרת?
האמת שלא. אני חושב שאמרתי כל מה שרלוונטי לתחום הזה
תודה רבה לך!
אז אין ספק שפיתוח גוף זה בהחלט נושא מרתק ומעניין ומי שבוחר להיכנס למסע הזה, עובר דרך מעצימה ומרגשת!
במידה והחלטתם ללכת ולהתחרות, אל תשכחו לקרוא לי, כן ? (;
